כאב נחשב לאחת הסיבות השכיחות ביותר לגרימת סבל ומוגבלות בחיי האדם כיום.

כל אדם יחוש במידה זו או אחרת תחושת כאב במהלך חייו.

אנו נוכחים לשמוע ולראות סביבנו אנשים הסובלים מכאב על בסיס יומי ואחרים הסובלים מכאב שתוקף אותם באופן פתאומי ומשבש להם את חיי היום יום.

כאב יכול להרוס את איכות חייהם של האנשים הסובלים ממנו  בתחומים  רבים לרבות  התחום הפסיכולוגי, הסוציולוגי וכמובן הפיסי.

תיעוד נושא הכאב ברפואה הסינית נכתב לראשונה בשנת 2600 לפנה"ס בספר קיסר הצהוב.

בספר זה  נכתב כי הסיבה העיקרית  לגרימת כאב באדם היא תקיעות של צ'י(氣-אנרגיית החיים) ודם-או כפי שאנו מכנים, מצב של "עודף".

תיאוריה זאת שימשה לבסיס של רופאים במרוץ השנים , למעשה עד שושלת צ'ינג ומינג שהחלה להשמע הטענה כי גם חוסר יכול לגרום לכאב.

ולכן, ברפואה הסינית ישנה הפרדה בין שתי הסיבות הללו, החוסר והעודף- באבחנה ובטיפול.

כיום משייכים את נושא הכאב לסינדרומים רבים כשהעיקריים בינהם הם חוסר בצ'י ודם ותקיעות של צ'י ודם(עודף), שגורמים לדיסהרמוניה בין היין ליאנג שמכלה את הגוף ויוצרת תחושת כאב.

במצב של עודף ההופעה תהיה פתאומית. תהיה החמרה של הכאב במגע, אכילה, שכיבה-מנוחה, בתנועה; ההתחלה תהיה קשה, לאחר זמן  מהתנועה תורגש הטבה.

לעומת זאת, במצב של חוסר,  הכאב יופיע ויוגבר בהדרגה, תהיה הטבה במגע,אכילה ושכיבה- מנוחה.

הכאב הוא תחושה סוביקטיבית וכך  גם נמדדת עוצמתו. נהוג למדוד כאב בעזרת סימונו על סולם הכאב.

המטופל מדווח על עוצמת הכאב  שלו מ1-10 (כאשר 10 היא העוצמה הגבוהה ביותר), וזאת  גם הדרך המקובלת  לבחון  את השיפור במצבו.

הטיפול ברפואה הסינית מתבסס על השגת מספר מטרות:

*שיכוך כאב.

*הפחתת עוצמת הכאב, שיפור היכולת להתמודד עמו.

* שיפור איכות החיים ויכולת התפקוד היומיומית.

*וויסות ריגשי והפחתת התלות בתרופות משככות.

בכאב מעודף, מטרתנו תהיה לפזר ולכן נוסיף לטיפול בדיקור שיטות נוספות כמו:

כוסות רוח וגואשה, גורמות לזרימת דם טובה יותר ומניעות כאב מקומי.

אלקטרו אקופנקטורה, מניע את השריר\אזור הפגוע בעזרת סטימולציה מתמשכת על מחט ומקל על הכאב.

בכאב מחוסר, נשתמש בשיטות מחזקות כמו:

מוקסה (חימום בעזרת צמח הלענה) ישירה יכולה לחזק מאוד צ'י ודם.

מוקסה בוקס יכולה לחמם ולהקל על כאבים מקומיים.

מנורת TDP, מנורה אשר  מחממת את הריקמה וגורמת למצב הדומה לפעילות המוקסה אך ההבדל העיקרי טמון ברמת החדירה של החום אל הריקמה. בעוד שמוקסה חודרת עמוק יותר והחום "נשאר" יותר זמן פעילות.